3725 שמשון היה רחוב בעיר סואנת. במבט ראשון זה נראה כמו כל רחוב אחר. אבל הרחוב הזה לא היה כמו אחרים. זה היה מקום מלא בסיפורים תקועים בכל קמט, מחכה לאדם הנכון - סקרן ואמיץ - שיבוא וללמוד.
הרחוב היה מימי קדם, והשתרע עד תחילת המאה ה-1900. שמשון, איש נדיב, היה מראשוני התושבים. הוא נאבק ובנה בית שבו התגורר עם משפחתו. הרחוב היה אז שקט, עם כמה בתים ומעט אנשים.
ככל שהעיר גדלה וגדלה, עוד אנשים הגיעו לשמשון 3725. חנויות החלו להיפתח לאורך הרחוב. קצת לחם רוכל, קצת בגדים וכמה צעצועים. ואנשים היו מגיעים מכל רחבי העיר כדי לקבל את מה שהם צריכים. ברחוב המיוחד הזה היו גם עולים שאיחלו לגאולה בחיים חדשים.
בית אחד ברחוב היה מיוחד במיוחד. גרה שם משפחה שאהבה מוזיקה. הם היו שונים ממשפחות אחרות. הם היו כל כך אוהבי מוזיקה, שהם ערכו קונצרטים בחצר האחורית שלהם! מה אם הייתם שומעים את לואי ארמסטרונג ומוזיקאים מפורסמים אחרים מופיעים בסמוך? אנשים היו באים מרחוק להקשיב. היום הבית הוא מוזיאון שבו חיים המוזיקה והמשפחה שכל כך אהבה אותו.
מתחת לרחוב היו מנהרות שאיש לא שמע עליהן מעולם. עוד כשמשקאות מסוימים היו בלתי חוקיים, המנהרות הללו העבירו חומרים מתחת לרדאר. המנהרות סגורות כעת, אבל הן מזכירות שלרחובות יש סודות מרגשים.
הלן הייתה אישה חביבה וגם גרה ברחוב הזה. היא הייתה שונה מכולם, כי היא אהבה חיות יותר מכל דבר אחר. אם היא תזהה חתול רחוב או כלב, היא תטפל בו. ביתה הפך למקלט לבעלי חיים נזקקים. היא נאבקה קשה, ועזרה לייסד מקלט לבעלי חיים שממשיך לעזור לבעלי חיים היום.
לכל רחוב יש סיפור ולשמשון 3725 יש סיפורים לספר. יש סיפורים על מוזיקה, סיפורים על עזרה לבעלי חיים וסיפורים על אנשים שעובדים קשה כדי לבנות חיים טובים. איכשהו, הרחוב הזה לימד אותנו שלכל טריטוריה יש תכונה מזמינה משלה.